<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער חמישי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
האוכל כזית חלב במזיד חייב כרת, בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה, ובפירוש [אמרה] (ב)תורה שאינו חייב אלא על שלשה מיני בהמה טהורה בלבד, שנ' כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, בין שאכל מחלב שחוטה בין שאכל מחלב נבילה וטריפה שלהם, אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה, וכן נפל של שלשה מיני טהורה חלבו כבשרו, והאוכל מחלבו כזית לוקה משום אוכל נבילה, לר"ם.
<h2>דף ד.</h2>
שלשה חלבים הם שחייבין עליהם כרת חלב שעל הקרב ושעל שתי הכליות ושעל הכסלים, אבל האליה מותרת באכילה, לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד, שכל זה לענין קרבן כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובם, ולפי שמרימין אלו מן הקרבן לשרפם לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם, ולפיכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו, לר"ם.
חלב הנמצא בירך הבהמה הדבוק לחוליות השדרה באותן צלעות הדקות יש מקומות שנהגו לנקר ולאסור אותו חלב אחר שהוא מתפרק בידים ואומרין שהוא חלב שתחת המתנים, ויש מי שאמר שאין בזה אסור שחלב זה לעולם אינו נראה במעיין בחיי הבהמה, ועוד שבשור אינו מתפרק בידים ולא אסרו אלא חלב השוה בשור וכשב ועז, וזה נראה עיקר ולא מן הטעם שאמרו כי שוה הוא בשור וכשב ועז, אחר שכל המגולה ממנו אסור, אבל ניכר הוא לעין שדבר זה אינו נראה במעיים בחיים שלא תוכל הבהמה להתפרק עד שיראה זה במעיין, והמקומות שנהגו בו אסור אין מורין בו היתר אחר שכבר נהגו בו איסור. ובפסקי קצת מגדולי האחרונים מצאתי שרוב גדולי הדור שעבר הנהיגו בזה היתר.
